בית הילדים הקיבוצי היה אחד מאבני היסוד של החינוך המשותף, מטרתו הייתה קודם כל לשחרר את האמהות מטיפול בילדים כדי שתוכלנה לצאת לעבודה במשק ובשדה, לשכן את הילדים במקום מרכזי ובטוח, וכן לחנכו ולהפכו ל "אדם חדש" שיהיה שונה מהיהודי הגלותי, שיהיה חרוץ, חזק, שזוף ונכון לכל משימה.

הרעיון עלה ובוצע לראשונה בדגניה א' עם הולדת הילד הראשון, ואחרי דגניה א' כל הקיבוצים גידלו וחינכו את ילדיהם במסגרת זו. הילדים חיו בבית הילדים כמעט כל שעות היממה, ישנו, אכלו, שיחקו, ולמדו. וברוח זאת תוכנן גם בית הילדים שבמרחביה.
את הבית תכנן קובה פינקרפלד שהיה חבר קיבוץ בימיו הראשונים וידיד התנועה הקיבוצית כל חייו.
הבית תוכנן כך שיכלול את כל הפונקציות הדרושות לגידולו של הילד. והיה אמור להיות דגם לכל התנועה הקיבוצית, אך למעשה רק קיבוץ מרחביה ואולי עוד קיבוץ אחד בנו אותו כך.

לבית הילדים שתי קומות וחצי, בכל קומה שני אגפים, ובכל אגף קבוצת ילדים בני אותו הגיל. בקומת הקרקע מצד שמאל (היום מרפאת השיניים): בית התינוקות, קומה מעל: פעוטון וגן הילדים. ובקומה העליונה גן הבוגרים וכיתת בית הספר. בכל אגף חדר שינה, חדר משחקים או לימודים, וחדר אוכל, ושירותים. בין הקומות נבנו שני חדרים קטנים הראשון מטבח שהפך למחסן הבגדים, ארובה הובילה את העשן דרך חדר האיזולציה אל הגג החוצה. ובקומת הגג "חדר האיזולציה", אליו הוכנסו הילדים החולים לבל ידביקו את הבריאים. על גג הבית היה מגרש השעשועים ובו קרוסלה, נדנדות, סככה, חבלים לתליית כביסה ועוד. ועל הגג העליון הותקן פרוז'קטור לגילוי אווירוני אויב כשהוא שופך רצועות אור המסתובבות סביב הקיבוץ. לפני הבית היית בריכת מים בה רחצו הילדים בקיץ, אך היא הפכה מהר מאוד לבריכת אווזים ודגים, וסביב הבית נשתלו שורות של שיחי פלפל צבעוני תאווה לעיניים אך אוי לילד שטעם מהם. ומאחורי הבית היה ארגז החול ומגלשה עשויה עץ, שהשאירה זיכרונות דוקרים ומרים בישבנם של הילדים.

לאחר שנים ספורות נעשה בית הילדים צר מלהכיל את כל והילדים וצרכיהם. ופונקציות שונות הוצאו ממנו.
ב – 1941 עם בניית חדר האוכל של הקיבוץ, עברו המטבח וחדר האוכל של ילדי בית הספר לחצר הגדולה.
ב – 1944 עם הולדת "ילד המאה" (*) בקיבוץ נחנך ברוב פאר והדר וברוב עם בית התינוקות (היום מועדון הנוער ומשחק-כל).
ב – 1947 הועברו כיתות בית הספר לבית הגדול שבחצר לאחר שהיו מספר שנים בצריפים שבחצר.
ב – 1952 נבנה בית הספר המקומי ויחד עם בתי החצר הישנים היווה את איזור בית הספר היסודי של קיבוץ מרחביה. בית הילדים הפך למקום מגורים ולינה משותפת בלבד.
ב -1971 הוחלט לנטוש את הבית סופית, לבנות גני ילדים חדשים, וגנון המשמשים את ילדי הגיל הרך עד היום.
ב-1973 בית הילדים הפך לבית משרדים, ואת קישוטי הקיר תיכנן אריה סרטני.

סיפור הסליק

תוך כדי בניית בית הילדים בשנת 1936 , לאחר המרד הערבי, ותחילת המאבק נגד האנגלים להקמת המדינה, הוקמו בכל רחביה הארץ מקומות מסתור לנשק לא חוקי (בלתי לגאלי) שנרכש בדרכים שונות ע"י "ההגנה"- מקום זה נקרא "סליק". במרחביה הוחלט ע"י משה מן (מונטג) ז"ל ומספר מצומצם של חברים העוסקים בביטחון ובבניין לבנות סליק בתחתית בית הילדים. מקום המוסתר מכל הצדדים.
הפתח לסליק נחצב בקרקעית ארון הכלים בקומה השנייה וממנו הוביל פיר אל הסליק במעבה האדמה.
הכניסה הייתה במעלית שהייתה כעין שולחן והועלתה עם גלגלת, את הגלגלת הפעילו ביד עם גלגל שנלקח ממכונת הדייש, והכניסו את היד אל תוך הפיר שבתחתית ארון הכלים. חסקל החשמלאי הכניס חשמל לסליק, ובאחת מקופסאות החשמל העגולות סידר מקום למפתח הסליק. צינור הוביל אוויר מתוך הסליק החוצה אל הגג. בסליק נאספו רובים, תחמושת .

כאשר היה הארכיון בקומת הקרקע של בית הילדים הוא נוקה ושופץ ע"י יצחק מרחב, אך משעבר הארכיון למשכנו הנוכחי הסליק ננטש, אפשר לבוא ולראותו ע"י תיאום מראש בטלפון 04-6598712

(*) ילדת המאה: מרים, הבת השלישית של יעקוב וחנצ'יה רייך גדלה והתחנכה בקיבוץ מרחביה, עם נישואיה עברה לקיבוץ אילון, ניספתה בתאונת דרכים בשנת 1992.

מאת: צביה רייל – ארכיון קיבוץ מרחביה