הבריכה הראשונה בקיבוץ מרחביה

בריכת השחייה הראשונה נבנתה במורדותיה המערביים של "הגבעה". היום – שיכון נעורים. היא שמשה בעיקר כמאגר מי השקאה למטע עצי הפרי וכרם הענבים. כל שבוע מילאו אותה במים נקיים ובמשך שלושת הימים הראשונים היא שמשה כבריכת שחייה לשמחת החברים והילדים. ובסוף השבוע נשאבו המים שהחלו להוריק אל המטעים. ביום ששי ניקו את הבריכה ילדים ומתנדבים חברי הקיבוץ, ולקראת שבת מילאו אותה שוב במים זכים וטהורים.

יום פתיחת בריכה היה יום חג בקיבוץ, נערך טכס חגיגי,נאמו נאומים, ושרו שירים. יצא גם תקנון עם הוראות מפורטות כיצד לנהוג בבריכה: כגון: להתרחץ רק בשעות הפתיחה, לשמור על השקט, על הניקיון, לא להיכנס עם נעליים לשטח הבריכה, ואיסור מוחלט על המבוגרים להתרחץ יחד עם הילדים, וזאת כדי לאפשר לילדים רחצה ושחייה נאותים, ובעיקר, על החברים לשמור על שלמותה של הבריכה כדי שתמשיך להתקיים כמאגר מים להשקיית מטעים (זה בעצם היה יעודה העיקרי).

אך לאחר מספר חדשים, פתאום, בלילה, לפני עלות השחר נשמע קול רעם אדיר, שומר הלילה*, שעמד ללכת לישון עם גמר משמרתו, רץ בבהלה לבריכה, ולעיניו התגלה מחזה מבהיל: חור גדול התהווה בתחתית הבריכה וכל המים נעלמו כלא היו. עם בוקר, כאשר באו החברים למקום, התגלו לעיניהם אולמות גבוהי תיקרה ורחבי מימדים, של המצודה אשר נבנתה על ידי הצלבנים לפני מאות שנים. והם כאילו אומרים: "הנה אנחנו פה, אנא זכרו אותנו, לנו זכות ראשונים כאן במרחביה". החברים שנכנסו פנימה נשמו וחשו את אווירת ההיסטוריה שריחפה בחלל החדרים, אך לנו לילדים לא נתנו להיכנס כי פחדו ממפולות. לא היה הרבה זמן להתענג על מסתורי העבר, המטעים והילדים חיכו למים, לכן מיד למחרת האירוע באו מכוניות גדולות עם בטון, סתמו את כל החללים, בנו את רצפת הבריכה מחדש ופתחו את הבריכה לשמחתם של הילדים והעצים. הבריכה שמשה את הקיבוץ עד שנת 1978 בה נחנכה הבריכה החדשה, המטעים נעקרו עוד קודם לכן ובמקומם נבנו שיכוני החברים וחדר האוכל (1968).
*סטפן, אבא של אדם רוטנברג

Top