כדורעף גברים בקיבוץ מרחביה

כדורעף גברים בקיבוץ מרחביה

קבוצת הכדורעף המיתולוגית של מרחביה
פעלה בעיקר בשנים 1946 – 1965 הקבוצה השתתפה בתחרויות רבות ארציות ומקומיות שמעה נודע בכל התנועה הקיבוצית וברחבי הארץ, שלמה קפלנסקי, בנאומו לרגל יובל ה-30 של מרחביה חילק לה שני כתרים: כתר החלוציות בעמק יזרעאל וכתר החלוציות של ההתיישבות הקבוצתית, וקבוצת הכדורעף של מרחביה הייתה היהלום שבכתרים אלה. מרחביה חיה ונשמה יחד עם קבוצת הכדור עף, מגרש הספורט היה במרכזה של החצר הגדולה שהייתה אז מרכז החיים של הקיבוץ, ערב ערב לאחר ארוחת הערב היו מתכנסים בחצר למשחקים ולפעילויות שונות, ומשחק הכדור עף היה אחד מהם. בשנת 1972 עבר מגרש הספורט לשטח המוסד החינוכי (ראה צילומיו של עזרא צמרי) והתחרויות נערכו שם. הקבוצה השתתפה בתחרויות מקומיות, בין קיבוציות וארציות, שיחקה בליגה הלאומית ושמה נודע ברחבי הארץ. בין המשחקים בהן השתתפה זכתה במקום הראשון בתחרויות אלו:
1938 – מפגש סניפי הפועל בעמק יזרעאל
1946 – משחקי ידידות עם שריד
1947 – אליפות השומר הצעיר
1952 – גביע חללי רחובות (זכייה)
1952 – פסל אלכסנדר זייד
1952 – אליפות הפועל נערים
1953 – גביע ה"עמק"
1957 – אליפות השלישיות של הפועל – השתתפו והצטיינו גדי זוהר, זאב סילברמן, ואסף בונה
1960 – גביע המעפיל
1961 – גביע הארבעה (חללי קיבוץ זיקים)
1961 – ליגה הלאומית
1963 – גביע העמקים
1955 – אירוח קבוצת הכדורעף צ.ד.נ.א מבולגריה
1978 – אירוח הכוכב האדום מבלגרד- יגוסלביה
בשנת 1955 בפעולת תגמול של הצנחנים בעזה נהרג אהוד שחר בן הקיבוץ חבר הנבחרת משנת 1957 נערכו במרחביה משחקים במסגרת "מגן אהוד" בהם השתתפו קיבוצים רבים. והמגן נמסר לידי הקבוצה המנצחת. שחקני הקבוצה היו: לבבי אמניהו, גדי זוהר, משה לביא, איתן גלעדי, איתן צוקר, זאב סילברמן, אסף בונה, שאול הלמן, גיורא נובק, ארנון פרנס, ויאיר פרנס שהיה גם שופט בעל תואר שופט בינלאומי.
אמניהו לבבי (1925 – 1989)* היה השחקן שהקים את הקבוצה, היה מאמנה ועמד בראשה, אמנה היה בוגר משאר חברי הקבוצה, הוא היה אחד משלושת הילדים הראשונים של הקיבוץ, נולד בירושלים והגיע עם הוריו להרצליה אז מקום מושבו של הקיבוץ בהיותו בן שנה. ואחרי עליית הקיבוץ למרחביה הוא נשלח בשנת 1931 למוסד החינוכי במשמר העמק יחד עם כל ילדי קיבוצי השומר הצעיר. כבר בגיל עשר הוא כותב במחברת הקבוצה, ומציע לילדים להתעמל הרבה, הוא משתלב יפה במוסד שהייתה בו בפעילות חברתית וספורטיבית רבה, ומארגן תחרויות ואליפויות לילדים לצד העבודה במשק. והוא הופך לדמות נערצת על ידי ילדים ומבוגרים. אמניהו היה שחקן כדורעף ששמו הלך לפניו, אך בימים שהמקצוענות הייתה מחוץ לתחום הספורט בישראל הוא לא הפך לשחקן מקצועי אלא שילב את חייו בין הקיבוץ העבודה והספורט, כאשר העבודה וחיי הקיבוץ קודמים לכל. והוא תרם את חלקו בחקלאות בתעשייה ובפעילות חברתית בקיבוץ. על רקע זה הוא ניתק את קשריו עם מיכה שמבן *), ומפסיק את פעילותו.
בהיותו במדי נבחרת ישראל משתתף אמניהו ב: 1947 – בפסטיבל הנוער בפראג, 1950- במכביה השלישית, 1951 באליפות אירופה בפאריז, 1952 אליפות העולם במוסקבה, 1953 – במכבייה הרביעית, 1967 כמאמן נבחרת ישראל באליפות אירופה בטורקיה.בשנים מאוחרות יותר אימן קבוצות כדורעף בקיבוצים המעפיל ועין המפרץ לאחר מכן חוזר לאמן את נבחרת ישראל1970 הוא חוזר מאמן נבחרת ישראל בטורניר האביב הבינלאומי המגיעה למקום שני. בשנת 1976 מקבל את עיטור היובל של הפועל ובשנת 1985 את העיטור הגבוה "אדם ופעלו" על תרומתו לענף הכדורעף בארץ. 40 שנה היה אמניהו פעיל בענף זה מהן 20 כשחקן מצטיין.
הסבר לטקסט:
*) מיכה שמבן –מאמן נבחרת ישראל לכדורעף ומורה התעמלות במרחביה
*) איתן צוקר – מורה להתעמלות במרחביה
*) מתוך עבודתה של דנה בנדיק (נכדתו). התיק האישי בארכיון ק. מרחביה ווינגייט.

מאת: צביה רייל – ארכיון קיבוץ מרחביה

Top